פסיכותרפיסטית והרבה יותר מזה.

אני יודעת מה זה אומר מסגרת למידה פרטנית בארבע עיניים. אני עשיתי את זה מגיל 6, כשהתחלתי ללמוד לנגן. בהמשך הפכתי את המסגרת הזאת למקצוע, כשהמשכתי לאקדמיה למוזיקה ובית ספר למשחק. ואז, להתמקצע בלימודי פסיכותרפיה היה המשך טבעי ומתבקש עבורי, זאת הייתה גולת הכותרת.

מסגרת הוראה פרטנית לגילאים צעירים ולמעשה – לכל הגילאים, היא תמיד גם מסגרת טיפולית, כאשר הלמידה הופכת לטיפול במלוא מובן המילה. אני גדלתי על זה וההבנה שלי ״מה זה טיפול״ מבוססת על חוויה אישית הכי עמוקה שיכולה להיות.

כל מטפל, פסיכותרפיסט – הוא קודם כל בנאדם. בנאדם העוסק בנפש האדם, שלא מפסיק לשאול שאלות ולחקור. בנאדם שרוצה לתת מעצמו – לתת מהידע, מהנסיון, ולתת מאהבתו לאחרים.

וזאת למעשה אני.

ההסתכלות שלי על העולם, על הקיום שלנו ועל טבע האדם היא רחבה, מאפשרת, מקבלת ותמיד מקורית.

לפני שרכשתי את השכלתי בפסיכותרפיה, למדתי על טבע האדם דרך המוזיקה, הנגינה והמשחק, וכל דבר שעשיתי – עשיתי אותו ביסודיות ומקצועיות.

הבחירה שלי בגישה האקזיסטנציאליסטית (קיומית) בפסיכותרפיה, באה בעקבות האמונה שלי ביכולות האנושיות. זאת גישה טיפולית שמאפשרת לנו לשלב אלמנטים של ההוראה בטיפול, וכך תמיד למקד תהליך טיפולי ולהפוך אותו עבור המטופל לתהליך נכון, מותאם ואפקטיבי ככל הניתן.