פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית

מהי פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית?

לגישה האקזיסטנציאליסטית אני מחוברת אישית ומקצועית. אני אוהבת אותה בכל ליבי. לפני 15 שנה בחרתי במסלול פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מכל המסלולים האחרים של פסיכותרפיה וגישות טיפוליות. אני רואה בגישה הזאת ביטוי של אופטימיות. יש בה הבנה מעמיקה ומרגשת אודות הקיום האנושי. הבנה שאופיינית יותר למשוררים, מאשר לפסיכולוגים. היא מאמינה באהבה. היא נותנת לגיטימציה להשתנות במקומות שנדמה כי אי אפשר. היא רואה את מדע הפסיכולוגיה כנגזרת מתוך כל מה שהאנושות יצרה לאורך ההיסטוריה והיא מחפשת חיבורים כדי לראות את השלם. את האדם השלם, שחולק את קיומו עם קיומם של האנשים האחרים

עקרונות ומאפיינים בולטים של הגישה:

המלחמה הנוכחית שוב מראה לנו את הרלבנטיות של העקרונות האקזיסטנציאליסטיים. מטפלים רבים – פסיכולוגים ועובדים סוציאליים נותנים היום קדימות לעקרונות האלה בטיפול.

בעמוד ״טיפול בטראומה״  אני מדברת על העקרונות האלה:
• ה״כאן ועכשיו״ והחשיבות של העבודה עם ה״כאן ועכשיו״ בעבודה עם טראומה.
• החשיבות לקיים את הטיפול בגובה העיניים עם המטופל, ועל העובדה שכולנו חולקים את אותם התנאים הקיומיים – עובדה ששנינו, גם המטפל וגם המטופל, מכירים בה.
החשיבות של החוויה בטיפול.

עקרונות נוספים:
• ״אדם יוצר משמעות״  של ויקטור פרנקל, שמזכיר לנו שוב את העוצמה הרוחנית שלנו, במיוחד בתקופות קיצוניות כמו התקופה בה כולנו נמצאים עכשיו.
פרנקל מזכיר לנו את כוח הפרשנות האישית. הנקודה היא – איך אני מסתכל על הדברים ואיזו משמעות אני נותן להם, איזו תשובה אני נותן לשאלות הקשות שהחיים מעלים בפניי.
• אני תמיד בתקשורת עם הסובבים, גם אם אני נמנעת מלייצר תקשורת – זאת גם סוג של תקשורת. זהו עיקרון ה״התייחסותיות״. כשאתה אומר ״אני פה״, ההגדרה של האני זה לא משהו מבודד פנימי, אלא אני בכל הקשרים שאני נמצא בהם והקשרים שכולם נמצאים איתי.
• להפוך את כיוון ההסתכלות. ההסתכלות היא הפוכה מההסתכלות של הפסיכולוגיה הפרוידיאנית. לא שהיא לא נכונה – ההסתכלות על הקיום, על החוקיות של הקיום היא אחרת. במקום החשיבה שהסביבה משפיעה עלי, הכיוון הוא הפוך – ממני אל הסביבה, כי אז אני זה שמחליט, אני זה שמגדיר, משנה ומוביל את עצמי.