לוגליין.
פסיכותרפיסטית מחדשת קשר עם ידיד מהעבר הרחוק, והם מתחילים לעבוד על פרויקט יצירתי – פודקאסט. זיכרונות ילדות שמציפים מקשים על הפרויקט, אבל מספקים הזדמנות לטיפול יוצא דופן.
רקע מקדים והקשר אישי.
מריה ומקסים נפגשו לראשונה באוניברסיטה, בשנה בה הם עלו לישראל. שניהם עלו מאותה עיר, והיו חלק מקבוצה של אנשים צעירים, שעשו את צעדיהם הראשונים במדינה חדשה. מריה התחילה ללמוד באקדמיה למוזיקה ומקסים – בחוג לקולנוע.
מאז אותן שנים רחוקות ותמימות, מלאות באופטימיות ובשאיפות גדולות, מריה ומקסים נפגשים היום שוב, בניסיון לחדש קשר.
קשר ראשוני הנוצר בארץ חדשה, יש בו עומק ועוצמות יוצאות דופן. הקשר הזה מחבר מצד אחד לעיר מולדתם, לשורשים המקוריים, למקום בו הם נולדו ומתוכו גדלו. מצד שני – הוא מבסס ונוטע שורשים חדשים במולדתם החדשה-ישנה. זהו קשר מיוחד, שהופך זיכרונות ראשונים בישראל למקבילים במשמעותם לזיכרונות ילדות – לזיכרונות של ילדותם השנייה.
הסרט בא להראות ולאפשר לצופים לחוות את הקשר הזה. את הניסיון של מריה ושל מקסים לחדש אותו מצד אחד, הרי לא ניתן לחזור לתקופת המעבר הזאת, שהיוותה עבורם ״תקופת ילדות״ זמנית מומצאת מקורח המציאות ומתוך צורך בסיסי קיומי. ומצד שני – את ההזדמנות שלהם לעבור תהליך טיפולי עוצמתי ומפתיע בזכות עומק הקשר והייחודית שלו.
קשר טוב מהווה בסיס לכל טיפול. קשר טיפולי (קשר העברתי) מבטיח לטיפול להתרחש, קובע את טבעו, מוביל את הטיפול וגם מסיים אותו. לעומת קשר אמיתי בחיים, קשר טיפולי מסתיים עם סיום הטיפול. כמו על במת התיאטרון או על מסך הקולנוע, בהם קורית התרחשות אמיתית ומומצאת בעת ובעונה אחת, כזה הוא הקשר הטיפולי – הוא חייב להסתיים כשההצגה נגמרת.
בידיהם של מריה ושל מקסים יש מתנה יקרה – פנינת הקשר המיוחד והבלתי אפשרי שלהם, אותה הם מקריבים יחד לטובת התהליך הטיפולי.
