לוגליין
מהנדס ומשורר מבוגר התאלמן מאשתו שאהבה אותו אהבת נפש, ונתמך על ידי בתם.
העלילה השקופה מזקקת את החוסר, ואת כמיהתן של שלוש הדמויות לאהבה, כאשר כל דמות עושה את זה בדרכה שלה, הכמעט בלתי אפשרית.
רקע מקדים והקשר אישי.
אמא הייתה הנשמה של הבית ובמותה השאירה את הבית מרוקן מאהבה, מנוכר ומונוטוני.
אבא, איש מורכב ומרוחק, עומד עכשיו יחד עם בתו מול אתגר בלתי רגיל – למצוא דרך למלא את הריק בבית ואת הריק שנפער בלב.. האם זה אפשרי?
אבא מנסה להיתמך בזיכרון על החיים המשותפים עם אשתו. הבת מתרשמת מהפואטיקה של אבא ומתרגשת לנוכח הסיפורים שמספר לה.
ואמא. ממלאה את הלבבות במוזיקה. בשירה. בזיכרון שמתעורר לחיים ומתנגן.
בין אבא ובת – זה נסיון לראות, להרגיש את החוסר ולהתמודד איתו.
המוות של אמא והחוסר בה, שנפער בפתאומיות, חושף גם את החוסר באבא בחיים של הבת, ואולי גם – את תחושת הריק המשותפת לכולנו מול מצבי אובדן וחוסר באהבה.
שתי הדמויות, אבא ובת, מציעות פתרונות שונים להתמודדות עם האובדן. אבא מוצא נחמה בהתכנסות פנימה והשענות על הזיכרון. הבת, לעומתו, מזמינה את אבא למרחב משותף, בו היא מנסה לעלות שאלה שמתקשה להגדיר, והסרט מנסה לשאול שוב יחד איתה – מהי אהבה?
״סרט קצר שמנסה לשרטט את המרחב שבין אהבה גבוהה לאהבה שגרתית״ – מאמר באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה. לחצו כאן לקריאה.
