כאן זה לא רק טיפול.

אני רוצה להיות כנה איתכם. כן, אני יודעת להיות פסיכותרפיסטית מצויינת ויחד עם זה מקצוע פסיכותרפיה זה לא הייעוד שלי בחיים. למדתי וחקרתי והעמקתי בלימודי פסיכותרפיה. כן טופלתי וטיפלתי והשקעתי את הנשמה. עשיתי את זה כי רציתי להבין. רציתי להבין טוב יותר את עצמי ואת העולם. רציתי להבין את המקצוע, את הצדדים הנפלאים שלו וגם את מגבלותיו.

החקירה הזאת הולכת יד ביד עם הבגרות שלי, או נכון יותר – עם ההזדקנות שלי. הקונפליקטים האישיים מתמזגים עם הדילמות המקצועיות וככה הנסיון האישי הופך גם לנסיון מקצועי. 

בטח התרשמתם, ההשכלה האקדמית שלי היא מאוד מגוונת, ומקצוע הפסיכותרפיה מספקת לי כותרת ראשית למה שאני מציעה לעולם. פסיכותרפיה – פסיכו תרפיה, טיפול נפשי, או טיפול לנפש האדם – היא יכולה להתרחש בכל תהליך אמנותי, רק האמצעים משתנים, הרי התהליכים הם אותם התהליכים ומקצוע הפסיכותרפיה עוזרת לנו בכך שמציעה שפה טיפולית משותפת, פרשנויות ודרכים מובנות לריפוי.

פסיכותרפיה היא הכותרת הראשית כי היא גם מספקת מסגרת – היא תוחמת את העשייה הטיפולית למקום ולזמן קבועים.

פסיכותרפיה היא הכותרת הראשית ותחתיה יש אותי, את האישיות שלי שאני מציעה בשיחות הטיפוליות. האישיות המגוונת שלי היא גם ערך המוסף והיא גם הליבה, בלעדיה אין שיחה אנושית אמיתית ואין אינטרקציה מרפאית.

אז, למה כתבתי כאן שפסיכותרפיה זה לא הייעוד שלי? פסיכותרפיה לא אמורה להיות יעוד, היא אמורה לעזור להבין. היא אמורה להוות מסגרת לחקירה עצמית. היא אמורה לצייד אותנו בכלים להקלה על מצוקות ולתמוכה במשברים. היא אמורה לעזור לספק תנאים אופטימליים לאמנות הגדולה שאנחנו עושים כאן – החיים עצמם.