*אזהרה לעוסקים בטיפול – הטקסט המצורף עלול לגרום לכם להעדיף את הספרות הרוסית על הכתבים של פרויד.
״אמן ומרגריטה״ מתחיל בציטוט מתוך ה״פאוסט״ של גתה, ציטוט שמסכם את כל התורה הפרוידיאנית:
״ – …בכל זאת, מי אתה?
– אני הוא חלק מאותה העוצמה, שלעולם רוצה ברע ולעולם עושה רק טוב.״
ברומן המטריף הזה בולגקוב שואל: מהו רוע? האם כוחות שטניים – זה תמיד משהו רע? האם טוב ורע הם כוחות נפרדים? או שהם שני מאפיינים של כוח אחד גדול, תנועה אחת גדולה שהיא למעשה החיים עצמם?
יחד עם גיבורי הרומן אנחנו מסתחררים במערבולות של היקום כולו, בהן אין משמעות למרחב ולזמן המוכרים. אנחנו עוברים בין תקופות היסטוריות ונמצאים בו בזמן גם בירושלים העתיקה וגם במוסקבה של התקופה הסובייטית המוקדמת. אנחנו פורצים את גבולות המציאות ומבקרים בעולם הפנטזיה, במרחב הקרוי גם ״מרחב נפשי״.
בראשית… הארץ היה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום. הגיהנום עצמו, כפי שרואה אותו בולגקוב, הוא אותו הגיהנום שנועד להפוך לגן עדן, למי שרוצה בכך.
״חלק מאותה העוצמה״ – זאת האהבה, אהבה בין האמן למרגריטה. אהבה שעושה את החיבור ואת התיקון. תיקון המתבצע בעולם שהוא מֵעֵבֶר למציאות, בעולם הפנטזיה, בעולם בו הגיהנום והגן-עדן משתלבים ומובילים לפשרה. פשרה אצילית, מאופקת ועצובה. כואבת ומרוממת. פשרה שמבקשת ויתור והתמסרות, כוחות נפש ואמונה.
לכן, השטן של בולגקוב תהיה דמות מורכבת וחכמה, מסתורית, אופטימית ומאפשרת חיים. דמות שבאה מתוך החושך, כדי לעשות טוב ועושה זאת בדרכה.
בראשית הייתה האהבה. ואנחנו, הקוראים, האנשים הרגילים, עפים על כנפיה, עפים עם הזמן בין השורות. עפים הלוך חזור בין הפנטזיה למציאות, בין השפיות לשיגעון, מועצמים מכוח האהבה של גיבורי הספר, מתרוממים מן החושך אל האור, אל עבר האינסוף.
