״ביער אביבי שתיתי שרף עץ צפצפה״… תגידו לי, יש יותר חושני ונוסטלגי מזה? אין, הרוסים האלה לא מפסיקים לשבור שיאים וכל פעם אני מגלה שיא חדש. את השיר המדהים הזה גיליתי כשצילמתי את ״שד׳ שפירא״ – סרט דוקו חדש, שהתגבש לפצצה של חוויה.

אשת חינוך מנוסה ומוזיקאית, ננזפת באירוע משפחתי על האופן בו נגעה בילד – מקרה שהוביל אותה להרהר על טבעו של המגע ועל נקודת השפל במצב החברתי.

פסיכותרפיסטית מחדשת קשר עם ידיד מהעבר הרחוק, והם מתחילים לעבוד על פרויקט יצירתי – פודקאסט. זיכרונות ילדות שמציפים מקשים על הפרויקט, אבל מספקים הזדמנות לטיפול יוצא דופן.

סרטון קצר – מהנדס ומשורר מבוגר התאלמן מאשתו שאהבה אותו אהבת נפש, ונתמך על ידי בתם.
העלילה השקופה מזקקת את החוסר, ואת כמיהתן של שלוש הדמויות לאהבה, כאשר כל דמות עושה את זה בדרכה שלה, הכמעט בלתי אפשרית.