עמנואל לוינס, פילוסוף יהודי צרפתי, בספרו ״אתיקה והאינסופיות״ כתב: ״הפחד, החרדה – זה למצוא את עצמך ללא חידושים אפשריים, ללא העתיד, ללא התקווה…״ על פי הגישה האקזיסטנציאליסטית בפסיכותרפיה, חרדת המוות, חרדת הסוף – היא החרדה העיקרית שמניעה אותנו לחיים, היא נמצאת בבסיס הקיום שלנו כנתון קבוע.
החרדה הזאת קשורה לכל הסיומים האפשריים בחיים, קשורה לבלתי ידוע, ולמצבים בהם אנחנו מרגישים את הריקנות, את ה״חוסר״. עמנואל לוינס מרחיב את מושג ועל פיו – חרדת המוות והסופיות היא חרדה ממשהו שלא ניתן לחדש, חרדה מהעולם שבו הכל מוסדר ומסודר מראש.
לוינס פתח בפנינו אפשרות לראות את העולם מזוית אחרת, שונה מזוית הראיה של הפילוסופיה הקלאסית, עליה התבססה הפסיכולוגיה. הוא ראה כי כל העולמות שהכניסו את האדם לסדר, הכניסו אותו גם לקיבעון שאי אפשר לצאת ממנו.
הסדר היפה והחרדה ממנו
הטבע מגלה בפנינו את הסדר היפה הטמון בו. אנשים חיפשו דרכים לתאר אותו, להסביר אותו ולהמחיש אותו בעשייה שלהם. אנושות יצרה סדר מסוג אחר, שמשתלב עם הסדר של הטבע. אנשים עשו את זה דרך פילוסופיה, דרך אמנות, מוזיקה, מתמטיקה ומדעים אחרים.
אנחנו נולדים אל עולם מסודר, הפועל על פי כללים אוניברסליים שלא ניתן לצאת מהם. לוינס מוסיף, שהחלק הדטרמיניסטי (הלא-ניתן לשינוי) של החיים שלנו, הוא זה שמביא איתו אימה וחרדה.
סדרי העולם דרך הספרות הצרפתית
אלכסנדר דיומא, ברומן שלו ״הרוזן ממונטה כריסטו״ – מתאר אדם שנמצא בבית הסוהר ומחפש דרך להימלט. הוא חופר מנהרה מתחת לאדמה – דרך אל מחוץ לחומות של בית הסוהר. אחרי מאמץ של כמה שנים, הגיבור יוצא החוצה מתוך המנהרה ורואה את עצמו בתוך תא כלא אחר.
הסופר אומר לנו, שאם אתה רוצה לצאת ממקום בו אתה כלוא וחופר בשביל זה מתחת לאדמה – אתה מוצא את עצמך במקום כלוא מסוג חדש.
המחשבה המערבית לא מביאה שום חידוש בהתייחסות שלה לכותרת ״בן אדם״, תחתיה כולנו נמצאים.
אז מה עושים עם העובדות האלה?
בן אדם יוצר שינוי
אנחנו חייבים לחפש אפשרויות לחדש ולהתחדש. חייבים לחפש הזדמנויות לאנשים, שלא יהיו בנויים רק על מה שהיה בעבר, ושלא יכנסו רק לתוך המבנים הקבועים של הסדר המוחלט.
אנחנו אוהבים להסביר דברים על פי מה שהיה קודם. אוהבים את הלינאריות ההיסטורית שיש בה סדר הגיוני.
גם בטיפול, החידוש אפשרי לא בתוך הזמן הלינארי ההיסטורי, כשאנחנו מסתכלים על התרחשויות העבר ומבינים אותם. הסתכלות בצורה של ״סיבה – תוצאה״ לא מביאה תקווה. בסיבתיות אין חידוש. הסיבה לא מביאה שום דבר חדש, היא רק מבליטה את עצמה.
אנחנו יודעים שאין חדש תחת השמש ומה שמשחרר אותנו מהחרדה הזאת ונותן לנו תקווה – זה הצד הרוחני שבנו. אדם הוא לא רק זה שנולד לתוך החוקים. אדם הוא זה שיוצר דברים חדשים ואת עצמו.
המימד הרוחני בפסיכותרפיה
בקריאה לחידוש ולרוחניות, לוינס מתייחס גם לצד הגופני. הוא אומר: כשאתה מתחבר לגופניות (רק לגופניות) וטוען שהמניע העיקרי שלנו הוא פיזי – צרכים פיזיים, כמו מין, אוכל וכדומה – אתה נשאר בקיים, נשאר במקום שלא ניתן לחדש. זהו מקום ללא תקווה.
הצורך להתמקד במימד הרוחני מביא אותנו לפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, שמאמינה בשינוי. על פיה, המניע העיקרי של האדם – הוא חיפוש אחר משמעות.
ויקטור פרנקל ב״אדם מחפש משמעות״ מציע לנו פתרון מעשי להתמודדות עם החרדה, הוא קורה לה: חרדה מהריק הקיומי. זאת אותה החרדה הקדומה, הבסיסית, שניתנה לנו כהנחת יסוד, החרדה מהסופיות ומה״אין״. ויקטור פרנקל היה משוכנע שניתן לעבד אותה, על ידי מציאת המשמעות בחיים.
אדם מחפש משמעות – איך עושים את זה?
הרעיון המרכזי של ויקטור פרנקל – הוא שהאדם לא יכול לחיות חיים מלאים בלי משמעות, לכן חיפוש אחר המשמעות הוא חשוב כדי לרפא.
ובנקודה הזאת אנחנו הרבה פעמים טועים – משמעות היא לא הצלה, למצוא משמעות זה לא אומר לא לסבול או לחיות בלי בעיות. משמעות היא מאוד פרקטית – זה אומר שיש מטרה, כיוון והליכה אליה דרך הקשיים.
משמעות לא ניתן לייצר על ידי המחשבה – עלינו לגלות אותה מתוך הסיטואציה בה אנחנו נמצאים. אי אפשר לבנות אותה בצורה הנדסית.
דמיינו שאנחנו יורים חץ אל לוח ריק ורק אחרי זה מציירים על הלוח עיגולים סביב החץ הזה. זה קורה כשאנחנו מנסים לבנות משמעות באופן רציונאלי, להמציא אותה. אבל המשמעות מגיעה מהקיום עצמו, מראיה מחודשת שלנו של המצב. אנחנו – מרכז החיים של עצמנו והחיים עצמם שואלים אותנו שאלות, כל סיטואציה מעלה שאלות לפנינו ומבקשת תשובה.
למצוא משמעות זה לתת תשובה אישית לכל סיטואציה.
לקרוא עוד על חרדה ודדרכי ההתמודדות. לחצו כאן
